ככל הגויים?

התורה מציגה את פרשת המלך (דברים יז יד-כ) כתגובה לבקשה של העם להעמיד עליהם מלך. נימוק הבקשה נשמע חלש ולא משכנע: אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי (פסוק יד). אין כאן הסבר ענייני לצורך במלך, אלא רק חיקוי של מה שנעשה בעמים הסובבים. עצם ההשוואה לנהוג בעמים האחרים מעמידה את הבקשה באור בעייתי.

גם בספר שמואל העם דורש משמואל להעמיד עליהם מלך ככל הגויים, אך שם הבקשה מלווה בהסבר ברור יותר: העם מבקש מלך שישפוט אותם ויוביל אותם במלחמות (שמואל א', ח, ה-כ). בתורה, לעומת זאת, נימוקים אלו נעדרים, מה שמחזק את הרושם שתורה מעוניינת להדגיש את המגוחכות שבבקשה.

הפרשה הקודמת לפרשת המלך עוסקת בכהנים-הלווים ובשופטים, היושבים במקום אשר יבחר ה', ומהווים את הסמכות העליונה להכריע בכל מחלוקת משפטית. עצם קיומה של פרשה זו מייתר את הצורך במלך שישפוט את העם (כמו במשפט שלמה, ראו מלכים א' ג טז-כח), שכן השופטים והכהנים ממלאים את התפקיד הזה. 

ומה לגבי הצורך במלך כדי לנהל מלחמה? גם את הצורך הזה שוללת התורה. ראשית, הבקשה של העם למלך מגיעה לאחר שה' (ולא המלך) נתן להם את הארץ והם ירשו וישבו בה. את המלחמות לכיבוש הארץ הם ניהלו ללא מלך, מה שמוכיח כי ניתן לנהל מלחמות גם בלי מלוכה. בנוסף, בהמשך הפרשה התורה מתארת בפרוטרוט את דיני המלחמה וכיצד יש לנהלה באמצעות הכהן, השוטרים ושרי צבאות, ללא צורך במלך (דברים כ א-ט).

דיני המלך בתורה מגבילים את כוחו ומעמדו, ומונעים ממנו לצבור עוצמה בלתי מרוסנת. נאסר עליו להרבות בנשים (פסוק יז), כפי שעשה שלמה (ראו מלכים א' יא, א-ד), דבר שמגביל את יכולתו לכרות בריתות פוליטיות עם עמי הסביבה באמצעות נישואים פוליטיים. נאסר עליו להרבות בסוסים (פסוק טז), כפי שהיה לשלמה (ראו מלכים א' י, כו), דבר שמחליש את כוחו הצבאי. בנוסף, נאסר עליו להרבות בכסף וזהב (פסוק יז), בניגוד לעושרו הרב של שלמה (ראו מלכים א' י, יד-כז). יתר על כן, המלך אינו מקור החוק, כפי שהיה מקובל באותם ימים; הוא כפוף לכהנים-הלווים ומחויב לשמור על כל חוקי התורה, מבלי לסטות מהם ימין ושמאל. השיא בהקטנת מעמדו של המלך מופיע בדרישה: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" (דברים יז, כ) - אנטיתזה למלך הקלאסי, שהוא רם ונישא בהגדרה.

התורה יוצרת מודל של מלוכה מוגבלת, השונה מאוד מהמקובל בעמי הסביבה. הגבלות האלו נועדו למנוע את הסכנות הגלומות בשלטון בלתי מוגבל . אם נשווה זאת למודל הנהוג בישראל המודרנית, המלך בתורה הוא כמו נשיא המדינה: דמות טקסית וייצוגית ופחות ביצועית. התורה עושה זאת , כך נראה, מתוך הבנה עמוקה ששליט יחיד וחזק עלול לסטות מדרך ה' שהיא לעשות צדקה ומשפט ולנצל את כוחו לצרכיו האישיים. 

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3