משה בשש לרדת מההר, והעם חשש שקרה לו משהו לא טוב, כפי שחששה אם סיסרא בשעתו - מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא (שופטים ה כח). נראה שאהרון לא ידע מתי משה אמור לרדת, כי אחרת היה יודע להרגיע את העם. הדבר המתבקש במצב זה היה למצוא מחליף למשה.
את הבקשה של העם - קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים - ניתן היה להבין כבקשה מאהרון למנות מנהיג בעל כוח ושררה, שיחליף את משה. ואם כך, את המילה עֲשֵׂה, בביטוי - עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים - ניתן להבין לא כבקשה לעשייה של חפץ כמו פסל, אלא כעשייה של הכנה, גידול ולימוד של מחליף למשה. כמו בפסוק, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב ה), וכפי שאומר שמואל אל העם: ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמואל א יב ו).
אך אם זו הייתה בקשת העם, אם העם ביקש מחליף אנושי למשה שלא שב, אהרון יכול היה להציע להפיל גורלות בין ראשי העם או כל מבחן אחר, על מנת שה' יבחר את המחליף. במקום זאת ביקש אהרון מהעם זהב, ויצר ממנו באמצעות חרט, עגל מסכה. כיצד סבר אהרון שעגל מזהב ימלא את חסרונו של משה וכיצד הבינו זאת החוטאים?
משה, המכונה איש האלוהים, נתפס על ידי חלק מהעם לא רק כמנהיג בשר ודם אלא כסמל לנוכחות ה' בעולם, עד כדי טשטוש ההבדלים בינו לבין אלוהים, בבחינת שלוחו של אדם - כמותו. לדוגמה, כאשר התורה מתארת שה' לא היה עם המעפילים להר היא אומרת: וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה (במדבר יד מד), ומשה אומר ליתרו במשפט דו-משמעי: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים (שמות יח טו), וכן הלאה.
אלו שפנו אל אהרון לא ביקשו מנהיג חלופי אלא ביקשו תחליף אלוהי למשה. לכן מבחינתם, פסל בדמות שור רב-כוח, שמייצג את ה' - כפי שאמרו: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות לב ד) יכול - להיות תחליף טוב למשה. ואהרון אליו פנו, יכול להמשיך להיות נביאו ודוברו כפי שהיה עם משה.
אך מה בנוגע לאהרון? קשה להניח שהוא והעם חשבו ופעלו אותו הדבר. שהרי אם כך, עונשם היה אמור להיות זהה ומשה היה צריך להרוג את אחיו, בדיוק כפי שביקש מבני לוי להרוג את אחיהם וקרוביהם (שמות לב כז) בבחינת, נאה דורש, נאה מקיים. גם בלתי מתקבל על הדעת שאהרון ימשיך לכהן ככהן גדול לאחר חטא חמור כזה - שעל פי חז"ל הוא בכלל יהרג ואל יעבור - גם אם נעשה תחת איום, שכלל אינו מוזכר.
קאסוטו מסביר שכוונתו של אהרון בעשיית העגל לא הייתה חס וחלילה לבנות ייצוג פיזי של האל, כפי שהדבר נתפס על ידי אותם חלקים מהעם. מטרתו הייתה לבנות ייצוג של הכיסא עליו ה' יושב באמצעות עגל מזהב. אם כך, נראה שאהרון בניגוד לחוטאים ראה במשה את הפלטפורמה דרכה בחר ה' להוציא את ישראל ממצרים ולתת להם את התורה ולא מעבר לכך. בלשון חז"ל, אפשר לומר כי אהרון ראה במשה מרכבה לשכינה, ולכן בעגל - תחליף למשה.
הרעיון הזה אינו מופרך, כי גם במשכן, עליו נצטווה משה בדיוק באותו הזמן בהר סיני, כסאו של ה', המכונה יושב הכרובים, היה עשוי כרובים מזהב. והכרובים אינם אלא חיות מיתולוגיות, מכונפות, בעלי רגלי שור. אם כן, העגל אשר עשה אהרון, לא היה יותר מייצוג של כיסא ה' - כמו הכרובים במשכן. לכן חשב אהרון שבסיטואציה שנוצרה נכון יהיה לעשות אותו, כדי להחליף באופן זמני את משה, עד אשר זה ירד מההר.
התמונה חוללה באמצעות Midjourney