וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם
וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם. אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה. (ויקרא ה' א-ד)
דין קורבן עולה ויורד, בלשונם של חז"ל, נאמר על שלושה נושאים. א. מי ששמע דרישה לתת עדות. ב. מי שנטמא. ג. מי שנשבע.
האשמה במקרה הראשון מפורשת בפסוק. אדם נדרש לתת עדות ונמנע במודע מלתת אותה. לעומת זאת, האשמה בשני המקרים האחרים אינה ברורה. בנוגע למי שנטמא, נראה שהבעיה אינה עצם הנגיעה בדבר טמא, מכיוון שטומאה היא חלק בלתי נפרד ממעגל החיים ובשום מקום בתורה אין עונש על עצם הטמאות. גם במקרה של מי שנשבע, נראה שאין בעיה בעצם השבועה (ראו: דברים י' כ). כמו כן, התורה לא מציינת שהחוטא נכנס בטומאה למקדש, או שעבר על שבועתו. אם כן, מהי האשמה?
בשני המקרים האחרונים התורה מתנסחת באופן דומה: "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם", המשמעות הפשוטה של המילים "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ" היא, שעובדת היותו טמא, או שהוא נשבע על עניין מסוים - נעלמה מתודעתו. כלומר מדובר בשגגה שנעשתה בחוסר מודעות. אך המשמעות הפשוטה של המילים "וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם" - שמדובר בחטא בידיעה מלאה (השוו לדוגמה: וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם (ויקרא ה' יז).
ברצוני להציע כי בכל שלושת המקרים החטא הוא מחדל של אי-עשיה שנובע מהתעלמות. התעלמות מהדרישה להעיד, התעלמות מהצורך להיטהר, והתעלמות מהחובה שנוצרה כתוצאה מהשבועה.
כאמור, המקרה הראשון נעשה ללא ספק במודעות מלאה. לאור העובדה שהתורה נותנת דין אחד לכל שלושת המקרים, נראה שגם המקרה השני והשלישי נעשו במודעות מלאה - כפי שהתורה מסכמת: "וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה". ופירוש המילים "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ" - שהוא התנהג (במודע), כאילו הדבר נעלם ממנו, כאילו לא נטמא וחלה עליו חובה להיטהר מוקדם ככל שניתן (ראו במדבר, י"ט יג), או כאילו לא התחייב בשבועה לבצע דבר כזה או אחר. ואם כך, גם במקרים השני והשלישי החטא כתוב במפורש: ההתעלמות - ונעלם ממנו.
באופן דומה מתרגם ה-New English Bible את המילים "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם": and it is concealed by him although he is aware of it
