ונהפכת לאיש אחר

כחלק מהכשרת הכוהנים בשבעת ימי המילואים, לקח משה מדם איל המילואים ונתן על תנוך אוזן ידם הימנית, ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית של אהרון ובניו (ויקרא ח כב).  גם המצורע עובר טקס דומה באמצעות דם כבש האשם ולאחר מכן מלוג השמן שהביא.

בדרך כלל, זריקת דם או הזאת מים מתבצעת על כל הגוף כמכלול. מה המשמעות של נתינת הדם באופן לא סימטרי על צד אחד בלבד של הגוף? מה המשמעות ההדגשה שהדם ניתן רק על קצוות הגוף, על תנוך האוזן, ובהונות היד והרגל ולא על כל הצד הימני?

אני רוצה להציע כיוון, שהוא לא מבוסס אבל למרות זאת אני רוצה לחלוק אותו אתכם. אשמח לשמוע מה דעתכם.

איל המילואים הוא הקורבן המבטא את מהותם של שבעת ימי המילואים. מדובר על תקופת מעבר של שבעה ימים בהם ממלאים את ידם של הכוהנים לתפקידם החדש, ככתוב: וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. (ויקרא ח לג). 

הטקס של נתינת הדם על קצוות הגוף הימניות של הכוהנים מסמל את התהליך ההדרגתי של כניסתם של הכוהנים לתפקידם החדש, כאילו הם נכנסים ועוברים למקום אחר דרך צד ימין של גופם (כָּל הַנִּכְנָסִין … נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין, מסכת מדות ב ב). ובסוף התהליך לאחר שהמעבר הושלם, דם איל המילואים נזרק על כל גופם: וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּז עַל אַהֲרֹן עַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ. (ויקרא ח ל).

באופן דומה, גם המצורע עובר תהליך מעבר שכזה. בניגוד לרוב מצבי הטומאה שהם זמניים מטבעם ולעיתים אף מחזוריים כמו יום ולילה, המצורע יכול להישאר במצבו כל חייו. כאשר המצורע זוכה להירפא ולהיטהר הוא עובר ממצב שבו היה מורחק לתמיד ממחנה ישראל למצב שמאפשר לו לשוב אט אט למקומו. וגם על המצורע, בסופו של התהליך נותנים שמן על ראשו - כישות שלמה שסיימה את המעבר: וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי ה' (ויקרא יד כט).

* התמונה חוללה באמצעות DALL·E 3