הפוליתאיסט

מדוע עלו בלק ובלעם כל פעם למקום אחר כדי לקלל את ישראל? מהי משמעות העובדה שבלעם ראה רק את קצה העם? ומדוע המשיך בלעם, שהיה מחויב לדבר ה', לנסות לקלל את ישראל למרות שה' אמר לו  לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא (במדבר כב יב)?

אחד ההסברים לעובדה שבלעם ראה רק את קצה העם הוא שהדבר נדרש כדי לאפשר את הקללה (כלי יקר, במדבר כב מא). שכדי לקלל צריך לראות את הסובייקט באופן חלקי, לראות אותו מזווית שתבליט פגמים שיש בו כדי שהקללה תתפוס. וזו הסיבה לאמירתו של בלק: אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה (במדבר כג יג). ולכך מכוון הפסוק: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל (במדבר כג י) - שבלעם ראה רק רבע ממחנה ישראל. 

אבל, ככל הנראה לא זו הסיבה. שהרי בלעם לא ביקש לראות את ישראל באופן כזה או אחר. אכן, בניסיון הקללה הראשון התורה מספרת שניתן היה לראות רק את קְצֵה הָעָם (במדבר כב מא), אולם זה נאמר כהערת המספר, לא משהו שבלק הזכיר. בפעם השנייה בלק ציין שבלעם יראה רק את קצה העם, אולם ניתן להבין זאת כהתנצלות. עובדה שבפעם השלישית בלק הביא את בלעם למקום בו ניתן לראות את ישראל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו (במדבר כד ב), כלומר מקום בו ניתן לראות את כל העם. גם המילה רֹבַע בביטוי: וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, אינו מכוון לכך שלא ניתן לספור אפילו רבע מישראל, אלא מתפרש על פי תרגום השומרוני לפסוק: וֽאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר (בראשית יח כז) - ואנא קטם ורבוע - כאבק, חול ואפר. כך נוצרת הקבלה משולמת לעֲפַר יַעֲקֹב. 

אז מה כן? ההרים והגבעות היוו מקום פולחן לאלים מקומיים (ראו לדוגמה דברים יב ב). כך בוודאי היו בָּמוֹת בָּעַל (במדבר כב מא) ורֹאשׁ הַפְּעוֹר (במדבר כג כח) אליהם לקח בלק את בלעם לראות את ישראל. בלעם היה מחויב לדבר ה' אבל היה פוליתאיסט ולא ראה פגם בשיתוף עם אלוהיות אחרות. יתכן שאף האמין בהשפעה ביניהם ולא הוציא מכלל אפשרות שה' יסכים לקלל את ישראל בזכות בעל פעור. רק לאחר הנבואה השנייה בה אמר ה' שהחלטתו שלא לקלל את ישראל היא סופית ובלתי ניתנת לשינוי הבין בלעם שאין עוד טעם לנסות לשכנע את ה' בדרכי הניחוש והקסם לקלל את ישראל. על כן, בפעם השלישית נשא אל המדבר פניו וברך ביוזמתו את ישראל בהשראה אלוהית. 

התורה מציינת שבפעם הראשונה והשנייה ראה בלעם רק חלק מהעם, לא כי זו הייתה הפרקטיקה של הקללות אלא כניגוד לפעם השלישית בה זכה לראות את העם כולו שוכן לשבטיו. ואכן, המראה המרהיב של מחנה ישראל שנגלה לעיניו בפעם הראשונה בכל גודלו תפארתו עשה עליו רושם כביר ובלעם תיאר אותו במילים נפלאות ומרוממות כשלמות עלי אדמות (במדבר כד ג-ט). 

בסוף הפרשה מסופר על הצמדות ישראל לבעל פעור עם בנות מדיין (במדבר כה ג-ט). בפרשת מטות מסופר שהדבר נעשה בעצתו של בלעם (במדבר לא טז). זקני מדיין מוזכרים בתחילת הסיפור כמי שהגיעו יחד עם זקני מואב כדי לבקש מבלעם לקלל את ישראל ומאז נעלמו מהסיפור. יתכן שעצתו של בלעם הפוליתאיסט, שהתקבלה על ידי זקני מדיין, הייתה להימנע מעימות עם ישראל ובמקום זאת לפעול לאיחוד מלא בין העמים, ברמה האלוהית והארצית. זאת באמצעות מעשי זנות פולחניים כמו אלו המתוארים בסוף הפרשה שנעשו על ידי זמרי בן סלוא וכזבי בת צור המדיינית (במדבר כה יד-טו).