בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ

חז"ל הבינו שיש איסור להסיר את הבדים מהארון. אך על פי הפשט, יתכן שמדובר בתיאור הארון ככזה שבדיו מחוברים אליו באופן קבוע. כלומר תיאור עובדה ולא איסור. כך או כך, יש הבדל בין בדי הארון לבדי שאר הכלים. את בדי שאר הכלים היו מסירים כאשר המשכן היה עומד על מקומו ובדי הארון נשארו מחוברים לארון. מה הסיבה לכך? 

ר' יוסף קרא מסביר שמפאת קדושתו של הארון, ציוותה התורה להשאיר את הבדים כדי להימנע מנגיעות מיותרות בארון בזמן פירוק המשכן והרכבתו. אלא שבפועל, לקראת המסע כתוב במפורש שהתעסקו עם בדי הארון ושמו אותם (במדבר ד ה-ו). אם כן נראה שהשארת הבדים לא פתרה את הבעיה-לכאורה, עליה מצביע ר' יוסף קרא.

החיזקוני מוסיף שאין צורך להסיר את בדי הארון, מכיוון שבניגוד לשאר הכלים, בדי הארון לא מפריעים, שהרי אף אחד לא נכנס לקודש הקודשים מעבר לכוהן הגדול ביום הכיפורים. אלא שאין זה מדויק, מכיוון שעל פי הפשט נראה שבניגוד לאהרון, משה היה נכנס באופן קבוע לקודש הקודשים. כמו כן, החיזקוני שם דגש על הפרקטיקה אך מתעלם מהפגיעה האסתטית בקודש הקודשים, כאשר הבדים שמיועדים לנשיאה לא מוסרים. ולבסוף, גם אם אין צורך להסיר את בדי הארון, כי הם לא מפריעים לאף אחד, זו לא יכולה להיות סיבה לאסור זאת.

נראה שיש הבדל משמעותי בין בדי הארון לבדי שאר הכלים. בדי שאר הכלים אכן מיועדים רק לצורך נשיאתם בזמן המסעות. לכן, כאשר המשכן עמד על מכונו הם הוסרו. אולם בדי הארון אינם כאלו. בניגוד לשאר הכלים, בדי הארון הם חלק אינטגרלי מהארון. לכן התורה מדגישה - לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ. 

הארון והכרובים משמשים כיסא לה', המכונה יושב הכרובים, אולם הם אינם כיסא רגיל. מבנה הארון והכרובים דומה יותר למרכבתו של ה' ומקום מושבו. וכפי שלא יעלה על הדעת לפרק את הגלגלים והאופנים של מרכבת המלך כאשר הוא מגיע לארמון, כך לא נכון להסיר את הבדים מהארון כאשר הוא במשכן. באנלוגיה לימינו, ארון ללא בדים הוא כמו מכונית בלי גלגלים. 

ניתן ללמוד על תפישת תפקידו של הארון ובדיו גם מהמקבילה שלו במקדשים אליליים בעולם העתיק. כמו לדוגמה המקדשים המצריים, שדרך אגב היו דומים למבנה המשכן. שם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הייתה בחדר הפנימי סירה אשר לה בדים ארוכים משני צידה. בטקס יומיומי אשר כונה "תהלוכת הבוקר", הוצב פסל האלוהות על הסירה והוצא מהמקדש על כתפי הכוהנים, שהשתמשו במוטות כדי לתמוך בסירה. תהלוכת הסירה לוותה במוזיקה ובמזמורים, והיא סימלה את מסעה של האלוהות על פני השמים מהמקדש אל השדות, שם היא תביא חיים ופריון לגידולים. בשעות הערב נישא הפסל בחזרה למקדש בתהלוכה דומה. טקס יומי זה היה חלק חשוב מחיי הדת במצרים העתיקה.

התורה לא מפרטת פרקטיקה קבועה של נשיאת ארון ה' מחוץ למשכן מעבר למסע המחנות. אולם ניתן להבין שהארון היה יוצא מהמשכן בשעת מלחמה (במדבר יד מד). ויתכן שהפסוקים המפורסמים שאנו מצטטים בהוצאת ספר תורה ובהחזרתו, המדברים על אויבים ושונאים - וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר י לה-לו) - מתארים את יציאת הארון וחזרתו מהמלחמה ולא את מסע המחנות. וייתכן שהיו גם הזדמנויות אחרות בהם הארון היה יוצא שאינם מתוארים במפורש בתורה. 

בתמונה, סירת האל הורוס בדביר מקדש אדפו, מצרים