אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ

האחים מצטטים ליעקב את דברי אדוני הארץ להם, ומזכירים את הצעתו לסחור את הארץ: וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ. (בראשית מ"ב לד). מדוע נעשה שימוש בביטוי וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ – ביטוי המזכיר את הצעתו של חמור אבי שכם ליעקב ובניו: וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ (בראשית ל"ד י)?

ליוסף יש מטרה בהתנהלות שלו מול האחים והוא מנצל את ההיכרות האינטימיות שיש לו איתם כדי להשיג אותה (ראו: המפגש בין יוסף לאחיו). בפוסט קודם הראיתי איך הוא עושה את זה עם עלילת הגביע והדמיון שלה לסיפור גניבת התרפים, וכאן הוא עושה את זה עם רמיזה לסיפור דינה בשכם.

הסיטואציה בסיפור שכם ובמפגש בין האחים ליוסף - דומה. שליט הארץ לוקח כבן ערובה מישהו ממשפחת יעקב ומציע הצעה שלא ניתן לסרב לה ופרס בצידה – האפשרות לסחור את הארץ. במקרה של שכם, מדובר בדינה שנלקחה בכוח לבית שכם בן חמור, נשיא הארץ (בראשית ל"ד ב) והוחזקה שם כבת ערובה, ואילו במקרה של יוסף ואחיו, מדובר בשמעון שהוחזק כבן ערובה על ידי יוסף, אדוני הארץ (בראשית מ"ב לג). בסיפור דינה, האחים ראו לעצמם היתר לרמות את השליט שאנס את אחותם: וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם. (בראשית ל"ג יג). שכם וחמור אביו האמינו לאחים שהם "שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ", ונפלו בפח (בראשית ל"ג כא). יוסף, שהכיר את הסיפור, ביקש למנוע מהאחים את האפשרות לרמות בכך שהוא רמז לסיפור שכם אבל הדגיש כמה פעמים שהוא בניגוד לשכם וחמור איננו תמים ואינו מאמין לאחים ולכן עליהם להוכיח את כנותם על ידי הבאת בנימין (בראשית מ"ב לג-לד).